גזר דין בתיק ת"פ 2151/06

1.       הנאשם הורשע, על-פי הודאתו, בעבירות שלהלן: ניסיון שוד בנסיבות מחמירות - לפי סעיף 402(ב) בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - החוק), קשירת קשר לביצוע פשע - לפי סעיף 499 לחוק, ושהייה בישראל שלא כדין - לפי סעיף 12(א) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.

הנאשם - שהנו תושב כפר סעיר שבאיזור חברון ואשר שהה בתקופה הרלבנטית בישראל שלא כדין, קשר עם שניים אחרים - אף הם תושבי איזור חברון ששהו בארץ שלא כחוק, לבצע שוד במרכול בירושלים. במסגרת קשירת הקשר ולשם קידומו, צירפה הקבוצה לחבורת הקושרים אדם נוסף, ששימש באותה תקופה כסוכן משטרתי סמוי. משהגיעו אנשי הקבוצה למרכול לביצוע השוד, נעצרו על-ידי המשטרה אשר עקבה אחר מעלליהם באמצעות הסוכן הסמוי.

2.       להלן העובדות העומדות ביסוד הודאתו של הנאשם והרשעתו בעבירות האמורות:

          במהלך חודש ספטמבר 2006 קשר הנאשם קשר עם אימן שוארמה ופאדי שוארמה (להלן - אימןאו פאדיאו החבורה- בהתאמה), לבצע שוד בסופרמרקט ברחוב יפו בירושלים (להלן - המרכול ).

          ביום 14.9.06, במהלך פגישה בין אימן לנאשם בירושלים, הציע הראשון לשני לבצע שוד במרכול, בציינו כי פאדי עבד בעבר במקום ויודע היכן מוחזק בו הכסף. באותו מועד, במסגרת הקשר הפלילי ולשם קידומו, התקשר אימן לחבר נוסף ששימש אותה עת כסוכן משטרתי (להלן - הסוכן), וקבע להיפגש עמו ועם הנאשם באיזור ירושלים. בסמוך לאחר התיאום הטלפוני נפגשו אימן, הנאשם והסוכן בבית-חנינה. במהלך הפגישה התווה אימן את תכנית השוד. הוא ציין, כי כספת המרכול מצוייה בקומה השנייה של העסק, ואמר לנאשם ולסוכן כי יהיה עליהם להימצא במרכול לאחר שעת הסגירה, וכי הם אמורים לתקוף את עובד המרכול אשר מחזיק בכסף ואף לקשור אותו במהלך השוד. בסמוך לאחר מכן, נפגשו הנאשם, פאדי ואימן, להמשך הכנת התכנית. השלושה החליטו, כי מעשה השוד יבוצע למחרת, ביום 15.9.06, וקבעו את המתווה לביצועו - לפיו אנשי החבורה ימתינו בחדר השירותים המצוי בקומה השנייה של המרכול, ויבצעו את השוד ברגע שיופיע עובד החנות בקומה זו, כשבידו שק הכסף ובו הפדיון היומי.

          למחרת, ביום 15.9.06 בסמוך לשעה 21:00, יצאו בני החבורה - פאדי, אימן, הנאשם והסוכן - מבית-חנינה לכיוון המרכול, ברכב שבו נהג פאדי. במהלך הנסיעה הציג אימן לחבריו פעם נוספת את פרטי תוכנית השוד, ואמר להם כי הסוכן והנאשם יסתתרו בשירותי המרכול בקומה השנייה וימתינו עד לסגירת העסק בסמוך לשעה 23:00, שעה שמנהל המרכול אמור לעלות לקומה זו עם כספי הפדיון היומי. באשר לפרטי התקיפה, אמר אימן לחבריו, כי כאשר ייכנס המנהל לחדר, יחבוט הנאשם בראשו, ובמקביל יקשור הסוכן את גופו באמצעות סרט הדבקה, וכי כל אותה עת ימתין פאדי מחוץ למרכול במכונית כדי למלט את המבצעים מהמקום. בני החבורה והסוכן עצרו את הרכב בשועפט, שם קנה אימן בחנות מקומית כפפות ונייר דבק ומסרם לידי הסוכן. באותו מעמד אמר אימן לחבריו, כי לא יצטרף לביצוע בפועל של השוד ונפרד מהם.

בסמוך לאחר הפרידה מאימן, נסעו פאדי, הנאשם והסוכן, לכיוון המרכול. פאדי והסוכן נכנסו לחנות, ובמערך "סיור מוקדם" בבניין, אמר פאדי לסוכן כי הוא והנאשם אמורים להסתתר בשירותים. פאדי יצא מהמרכול לאחר כרבע שעה, ואמר לנאשם להכנס לחנות ולפגוש בתוכה את הסוכן. הנאשם והסוכן חברו איש לרעהו בתוך החנות, ולאחר שהעסק התרוקן מלקוחות התמקמו השניים בקומה השנייה, כאשר הנאשם הצטייד בזוג מספריים לתכלית ביצוע השוד. בסמוך לאחר מכן, עלה מנהל המרכול לקומה השנייה והבחין בנאשם ובסוכן. מייד לאחר מכן, ירדו הנאשם והסוכן לקומה הראשונה של המרכול, שם נעצרו על-ידי המשטרה, אשר עקבה אחר מעשיהם בעקבות המידע שנתקבל מהסוכן. דקות ספורות לאחר מכן עצרה המשטרה את פאדי, אשר הוזעק למקום על-ידי הסוכן, באמתלה שעליו למלטם מהמקום.

3.       הנאשם הודה בחקירתו במשטרה בכל עובדות כתב-האישום. המדינה הגישה כתבי-אישום נפרדים, האחד - נגד הנאשם, שהודה כאמור במעשים, והשני - נגד אימן ופאדי שמשפטם תלוי ועומד לפני הרכב אחר.

4.       בתשובתו לאישום מיום 1.11.06, הודה הנאשם בכל עובדות כתב-האישום, אך טען כי עובדות אלו אינן משכללות עבירה של נסיון לביצוע שוד, שכן מעשיו היוו אך שלב הכנה לביצוע השוד. על-רקע זה נשמעו ביום 23.11.06 טיעוני הצדדים במחלוקת, האם יש במעשי הנאשם כדי לכונן את יסודותיה של עבירת נסיון השוד, או שמא לא חרגו המעשים מגדר מעשי הכנה לביצוע השוד, וככאלה אינם נתפסים כעבירה פלילית. ואולם, ביום 7.12.06, בעקבות ההלכה שנפסקה בבית-המשפט העליון לאחרונה (ביום 23.11.06) בשאלת קו הגבול בין שלב ההכנה לבין שלב הנסיון הפלילי (ע"פ 9849/05 מדינת ישראל נ' ברויאר (טרם פורסם)), חזרה בה הסניגורה מהטענה כי עובדות כתב-האישום לא מגלות עבירה של נסיון לביצוע שוד, והנאשם הורשע, על-פי הודאתו, בכל העבירות שיוחסו לו בכתב-האישום.

5.       הנאשם הנו יליד 1968, נשוי ואב לשמונה. הוא מתגורר בכפר סעיר שבאיזור חברון. אין לחובתו הרשעות קודמות, ומדובר, אפוא, במעידתו הפלילית הראשונה והיחידה. לדבריו, בשל מצבו הכלכלי הדחוק והקשיים למצוא מקום עבודה לפרנסת משפחתו, התפתה להסכים לתוכניתו של אימן, מתוך מטרה להפיק רווח כספי קל. הוא הביע חרטה מלאה על מעשיו, ובמסגרת דבריו האחרונים לעניין העונש ביקש להתחשב במצוקת אשתו ושמונת ילדיו, וכן בבעיות רפואיות שונות שמהן סובל, כמו מיחושים מתמידים בראשו ובאפו שבעטיים הוא מקבל טיפול רפואי במסגרת המעצר.

6.       בא-כוחה המלומד של המאשימה, עו"ד מור, הדגיש בטיעוניו לעונש את חומרת העבירות שבוצעו בחבורה, תוך תכנון מוקדם לביצוע שוד נועז ואלים, והדגיש את הסיכון הפוטנציאלי שנשקף מהתנהגותו של הנאשם וחבריו, אשר לא בא לידי מימוש אך בשל התערבות המשטרה. בהתחשב, מחד - בחומרת העבירות ונסיבות ביצוען, ומאידך - בעובדה שמדובר במעידתו הפלילית הראשונה של הנאשם אשר הודה במעשים והביע חרטה מלאה עליהם, הן במשטרה והן בבית-המשפט, עתר ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם עונש מאסר משמעותי, וציין כי לדידו מאסר בפועל של שנתיים, לו עתר, יהלום את מכלול הנסיבות לחומרה ולקולא.

7.       הסניגור המלומד, עו"ד הישאם פראג', לא הקל ראש בחומרת העבירות, אך סבר כי בנסיבות ביצוען אין מקום להכביד בדינו של הנאשם. הוא הדגיש, כי למרות שהנאשם היה שותף לקשר הפלילי, היו אלו חבריו אשר יזמו את התוכנית העבריינית והתוו אותה, ואילו הוא - הנאשם - לא הגה את השוד ולא תכנן אותו. כן ציין הסניגור, כי פוטנציאל הסיכון מהתנהגות הנאשם במקרה הקונקרטי לא היה רב, שכן מעשיו נועדו מלכתחילה לכשלון נוכח מעורבות הסוכן המשטרתי. על-רקע נסיבות המקרה ונסיבותיו האישיות של הנאשם, ביקש הסניגור כי בית-המשפט יסתפק בהטלת מאסר לתקופה קצרה, על-פי אמות מידה עונשיות שביקש לגזור ממספר פסקי-דין שבהם הושתו עונשי מאסר מתונים יחסית בגין עבירות של ניסיון שוד.

8.       העבירות שביצע הנאשם הנן חמורות מעצם טיבן, לאור הניסיון לבצע שוד אלים ונועז של גניבת כספי פדיון של מרכול, באמצעות תקיפה קשה ואלימה של מנהל החנות. נסיבות ביצוע העבירות חמורות אף הן, זאת נוכח ביצוע המעשים בחבורה, בעקבות תכנון מוקדם, תוך התוויית תוכנית ביצוע מפורטת ואגב הצטיידות מוקדמת באמצעים שונים להגשמת התוכנית. למותר להכביר מילים על הסיכון הנשקף מביצועו של ניסיון שוד אלים, ובפרט כשהדבר נעשה בחבורה ואגב הצטיידות בנשק קר. במקרים כאלו, פוטנציאל התדרדרות המעשים לפגיעות קשות בגוף ובנפש הוא רב.

          חלקו של הנאשם במעשים הנו מרכזי, ולא שולי כפי שניסה להציג בא-כוחו. הנאשם היה שותף מלא לקשר הפלילי. הוא אמנם לא היה מי שיזם את התוכנית, ואף לא מי שתכנן את פרטיה; ואולם, במסגרתה קיבל על עצמו תפקיד מרכזי של הביצוע בפועל. הוא היה אחד מהשניים שהסתתרו בחנות, ותפקידו היה לתקוף את מנהל החנות, להשתלט עליו ולקשור אותו יחד עם הסוכן, ולתכלית זו אף החזיק בידו מספריים.

          אכן, מעשה השוד המתוכנן נותר כניסיון בלבד, לא צלח לביצוע מושלם ובמהלכו אף לא הופעלה אלימות. ואולם, הדבר לא נבע מגורם התלוי בנאשם או בחבריו, אלא בהתערבות המשטרה שהפכה את הניסיון לבלתי צליח.

באשר לסיכון לביטחון הציבור ממעשיו של הנאשם,  הרי שזה לא נבחן על-פי הסיכון הספציפי שבו עמדו אנשי המרכול, שכן המעשה כאמור סוכל בעקבות מעקב המשטרה, אלא על-פי הסיכון הכללי הנשקף מהנאשם נוכח התעוזה העבריינית שהפגין בהצטרפותו לתוכנית לבצע שוד אלים ונועז, ובחלק הפעיל - של הביצוע בפועל - שנטל על עצמו בגדרה.

נוכח חומרת העבירות ונסיבות ביצוען, ובשל הסיכון הנשקף מן המעשים לביטחון הציבור, מן הראוי להשית על הנאשם מאסר ממושך. עונש זה מתחייב לשם הוקעת המעשים, לצורך הגנה על הציבור מהסיכון הנשקף מהנאשם וכן לתכלית של הרתעה ממשית ואפקטיבית - אינדבידואלית וכללית. מנגד, בשאלת מידת העונש יש, כמובן, להתחשב לקולא בהודאתו של הנאשם, בחרטה שהביע על מעשיו ובנסיבותיו האישיות שצויינו על-ידי בא-כוחו.

בנסיבות האמורות, חסד רב עשתה המאשימה עם הנאשם כאשר הסתפקה בעתירתה להשתת מאסר לתקופה של שנתיים. סבורני, כי עמדה עונשית מתונה זו מאזנת בין מכלול שיקולי הענישה לחומרה ולקולא, וכי ענישה לתקופה קצרה  יותר - לה עותר הסניגור - תחטיא את מטרות הענישה שצויינו לעיל.

9.       על-יסוד האמור לעיל, ובהתחשב במכלול טיעוני הצדדים לחומרה ולקולא, אני דן את הנאשם כדלהלן: